החלטה בתיק רע"ב 4642/05

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו (השופט א' טל) בעע"א 2935/04 מיום 23.2.05 בה נדחתה עתירתו של המבקש בעניין יציאותיו לחופשות.

           המבקש הנו אסיר המרצה עונש מאסר של שנתיים ושישה חודשים  בגין בריחה ממשמורת חוקית, זיוף והחזקת סכין. במהלך מאסרו הקודם, שעה שיצא לחופשה בת 48 שעות ביום 6.12.02, ברח המבקש ונתפס רק כעבור 108 ימים כשברשותו תעודת זהות מזויפת של אחיו עליה הודבקה תמונתו.

           המבקש סווג על-ידי שירות בתי הסוהר בקטגוריה שאינה מאפשרת הוצאתו לחופשות מבית הכלא וזאת בשל החשש כי המבקש לא יחזור מחופשותיו, כפי שעשה במהלך מאסרו הקודם.

           עתירתו של המבקש בפני בית המשפט המחוזי נדחתה. בית המשפט החליט כי בריחתו של המשיב ממאסרו הקודם הנה שיקול רלוונטי ובנסיבות אלה, החלטת המשיב הינה סבירה ועניינית.

           בפני טוען המבקש כי טעה בית המשפט המחוזי משלא קיבל את עתירתו. לטענתו, מתום מאסרו הקודם ועד לתחילת מאסרו הנוכחי, הוא היה משוחרר ללא תנאים מגבילים ולא נפתחו כנגדו תיקים פליליים נוספים. בנוסף, התנהגותו במהלך המאסר הנוכחי הנה ללא כל דופי ובכך, יש לטענתו, כדי ללמד כי הוא הפנים את חומרת מעשיו בעבר ושינה את דפוס התנהגותו ועל כן יש מקום ליתן בו אמון מחודש. המבקש מוסיף וטוען כי אין בפסיקה מבחן ממשי אשר מבהיר מהם התנאים הדרושים להשבת האמון באסיר אשר נמלט בעבר ומכאן כי יש ליתן לו רשות ערעור.

           דין הבקשה להידחות. רשות ערעור על פסקי דין בעתירות אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקום בו הבקשה מגלה שאלה משפטית בעלת חשיבות או מעלה נושא בעל חשיבות ציבורית כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"ב 10408/03 זוננאשוילי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)). טענותיו של המבקש במקרה שלפנינו נוגעות לעניינו המיוחד של המבקש והן אינן מעלות שאלה כללית. באשר לשאלה הכללית אשר המבקש מנסה להעלות, קרי, כיצד יכול אסיר אשר נמלט בעבר להשיב את האמון בו, אינני סבור שניתן לקבוע בעניין זה מבחן כללי. מדובר בעניין שההחלטה לגביו צריך שתקבע בכל מקרה על פי נסיבותיו. ההחלטה שהתקבלה במקרה זה הייתה, כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא, החלטה סבירה, ולא מצאתי שקיימת עילה ראויה להתערב בה. מה גם, שחופשות אסיר הנן בבחינת פריבילגיה הנתונה לשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר (סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971), היא אינה זכות מוקנית (ראה למשל: רע"ב 12003/04 חוזה ריברה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)), והלכה פסוקה היא כי בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר באשר למתן חופשות (רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' יצחק ארזי, פ"ד נב(2) 743, 746).

           עם זאת, ראוי להדגיש כי המשיב התחייב בפני בית המשפט המחוזי כי ענינו של המבקש יישקל בשנית לא יאוחר מחודש יולי 2005.

           הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

           ניתנה היום, ז' בסיון תשס"ה (14.6.2005).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   ש.י. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: